ברוך קימרלינג – פקפוק 2, יוני 2008
לירון שני
מיליטריזם, קרקעות, קולוניאליזם, הגמוניה, לאומיות, מהגרים, צבא, תרבות ישראלית... אלה רק חלק מתוך הנושאים הרבים שבהם עסק פרופ' ברוך קימרלינג ז"ל, שנפטר לפני קצת יותר משנה.
לא אנסה לתאר את תרומתו למדעי החברה בישראל, וגם לא אעסוק בסיפור חייו המרתק המצריך התייחסות נפרדת ומקיפה מעבר לביוגרפיה המעניינת שהספיק לסיים ממש לפני מותו.
אנסה לעמוד כאן על השוניות שאפיינה את דמותו והפכה אותו לדעתי, לדמות מרתקת, שעליה ניתן ללמוד דרך התבוננות בספרון שיצא בהוצאת כתר ב- 2001, "קץ שלטון האחוסלים", הנמצא על התפר של בין עמדתו הציבורית לבין עבדותו המדעית.
הספרון מחולק לשני חלקים שנדמה שמייצגים גם את אישיותו של קימרלינג. בראשון, הנקרא "מה שקורה" מתואר תהליך שקיעתה של תרבות ושלטון האחסולים (ראשי תיבות של: אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים). בשפה קולחת פורש קימרלינג בצורה מצומצמת את עיקרי ממצאיו ממחקרו רב השנים, שעליהם הרחיב והוסיף בספרו "מהגרים, מתיישבים, ילידים". הוא עושה זאת בשפה קולחת ונקייה מז'רגון מקצועי, כזו שעשויה הייתה להרחיק קוראים (וסטודנטים). קימרלינג ממפה את תתי התרבויות בחברה הישראלית ומראה כיצד הם אתגרו את התרבות ההגמונית, האחוסלית. הוא מתאר את התפתחות פערים חברתיים ותרבותיים בישראל ומתריע מפני "ריבוי תרבויות ללא רב תרבותיות" והסכנות שטמונות בו.
בחלקו השני של הספרון מופיע פן אחר של זהותו, ה"סוציולוג ציבורי", כפי שכינה את עצמו. הוא לא היסס ואף ראה חובה להביע את דעותיו בתקשורת. קימרלינג השמיע את דעותיו גם כאשר הדבר עלה לו לפי עדותו, במחיר של עיכוב בקידום המקצועי והאישי. עמדה זו, הדורשת יציאה מהשדה האקדמאי ונקיטת עמדה, חסרה מאוד בנוף הישראלי והמחלקתי מאז נפטר. חלקו השני של הספר נקרא "מה שצריך לקרות", ובו מתאר קימרלינג את חזונו העתידי לישראל. הוא מצייר שם תמונה של ישראל בעלת חברה אזרחית מפותחת, המכירה בזכויותיהם של אוכלוסיות שונות. הוא ממליץ על שינויים במבנה השלטוני והפוליטי ומציע אף לשנות את סמלי הלאום. אפשר להסכים או לשלול, אבל חובה, לדעתי, לקרוא, להתייחס ולהתווכח.
קימרלינג אהב להתווכח. מכריו מספרים שגם לקראת מותו, שכבר היה קשה להבין את דבריו, עדין היה סס לכל ויכוח בעל פה או במייל, תוך שהוא מקליד בשצף תשובות ארוכות ומפורטות עם אצבע אחת.
ברוך קימרלינג היה "פוסט-ציוני" לפי חלק ממבקריו, ו"חלק מהממסד הירושלמי", על פי אחרים. אפשר לבקר את ממצאיו על התעלמותו מיחסי מגדר, על ניתוק מסוים בין מחקריו לבין דעותיו ואף על דברים אחרים. אין ספק, עם זאת, כי היה חוקר ואדם מקורי, פורה ומעניין, בעל נוכחות ציבורית מקורית. מחקריו ממשיכים להשפיע על מחקרי החברה הישראלית, ומהווים מעיין שופע ומעשיר של מחשבה ומחקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה